קראו להלן את החלטת כבוד הרשמת לחיוב צד ג':

החלטה

לפני בקשת הזוכה, ---, לחיוב צד ג' מר ---, אשר התקשר בחוזה שכירות עם החייב מר ----, וכן שימש כמעסיקו, בחוב הפסוק.

אקדמת מילין:

1.   התיק דנא נפתח ביום 29.03.2017 לביצוע פסק דין כספי, אשר ניתן על ידי כבוד בית משפט השלום בירושלים, במסגרתו חויב החייב לשלם לידי הזוכה סך של 75,501 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.11.2015 ועד למועד התשלום בפועל; כן חויב החייב באגרת משפט בסך של 944 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

2.   בתיק זה הוטל ביום 08.09.2020 עיקול ומימוש על כספי החייב, אצל צד ג', אשר התקשר עם החייב ביום 01.10.2019 בחוזה להשכרת חנות מס' --- המצויה ברח' ----, כאשר בהסכם השכירות הוצהר ונרשם כי החנות מצויה בבעלותו של החייב.

3.    צו העיקול התקבל בידי צד ג' ביום 14.10.2020.

4.   ביום 03.01.2021 עתר הזוכה בבקשה לזימון צד ג' לחקירה מכוח הוראות סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), לאחר שלא השיב לצו העיקול בהתאם להוראות הדין.

5.   בהחלטה שניתנה באותו היום, ניתנה לצד ג' התראה לפיה עליו לפעול בהתאם לצו העיקול ולהגיש הודעה המפרטת את נכסי/כספי החייב המצויים בידיו או שלפי ידיעתו יגיעו לידיו בתוך 3 חודשים, שאם לא כן יזומן לחקירה; החלטה זו נמסרה לידי צד ג' ביום 13.01.2021. 

6.   משלא השיב צד ג' לצו העיקול, זומן הלה בהחלטה מיום 28.01.2021 לחקירה בהתאם להוראות סעיף 46 לחוק ההוצל"פ, ליום 17.03.2021.

7.   ביום 02.02.2021 הוגשה לראשונה תגובתו של צד ג' לתיק, במסגרתה טען כי שלח באמצעות הפקס תגובה עוד ביום 20.01.2021 (צורף לתגובה אסמכתה המעידה על כך) וכי לטענתו אין בידיו כל כספים השייכים לחייב כי אם להפך, החייב הוא אשר חב לצד ג' כספים בגין הלוואה פרטית.

[ראו תגובת צד ג' מיום 02.02.2021 בהליך מס' 78]

8.   ביום 25.02.2021 הוגשה תגובת הזוכה, במסגרתה נטען כי על פי חקירה פרטית שבוצעה על ידי חוקר פרטי מטעמה, לרבות רכישה שבוצעה בחנות אשר מושכרת על ידי צד ג', עולה כי החנות מוחזקת על ידי צד ג' ומשכך יש להניח כי צד ג' משלם דמי שכירות לבעל הנכס.

9.   עוד נטען על ידי הזוכה כי עיון באישורי המסירה שהוגשו לתיק, ביחס לעיקולים שהוטלו על כספי החייב בשתי חנויות סמוכות (המושכרות על ידי שני שוכרים נפרדים אשר אחד מהם הוא צד ג') מעלה שאלה גדולה עוד יותר, נוכח העובדה כי החייב שוהה בחנויות בפועל.

הזוכה סבור כי ישנו ניסיון להסתיר את המשך החזקתו בפועל של החייב בחנויות ושימוש במספרי זיהוי של אחרים על מנת להתחמק מחובות.

הזוכה עתר בתגובתו לזימונו של צד ג' לחקירה.

10. בהחלטה מיום 14.03.2021 נקבע כי לאור תגובת הזוכה, הדיון אשר נקבע ליום 17.03.2021 יוותר על כנו.

11. צד ג' לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 17.03.2021 ומשכך נקבע מועד נוסף לדיון ליום 20.04.2021 בשעה 12:30.

12. ביום 20.04.2021 התקיים דיון מכוח הוראות סעיף 46 לחוק ההוצל"פ.

13. בפתח הדיון, העלה בא כוח צד ג' טענה מקדמית ולפיה במסגרת שעבוד של נכס (החנות בעניינה זומן צד ג' לחקירה לאחר שהוטל עיקול על כספי החייב המתקבלים בידיו מעצם השכרת החנות לצד ג'), הכספים כלל לא שייכים לחייב כי אם שייכים מכוח שטר משכון לבעל השעבוד מר דוד בנג'י.

14.    התיק המדובר אליו ביקש להפנות ב"כ צד ג', הינו תיק מס' 502236-12-16; תיק זה עניינו "משכון מקרקעין אחר" אשר נפתח ע"י חברת ---- בע"מ המיוצגת ע"י עו"ד בנג'י. תיק זה נפתח לביצוע משכון אשר נרשם על נכסי החייב בתיק דנא מכוח הסכם הלוואה אשר נחתם ביום 13/05/2015 (להלן: "תיק המשכון").

15.    עיון במסמכי פתיחת התיק, בתיק המשכון, מעלה כי צורפו לבקשה לביצוע המשכון הסכם ההלוואה, אישור רישום המשכון ונסח מלשכת רישום מקרקעין. לא נמצא במסמכים אלו כל זכר לשטר משכון ויכול ומלכתחילה נרשם המשכון על בסיס הסכם ההלוואה בלבד.

16.    בנסיבות הללו, נקבע לצדדים מועד לדיון ליום 14.09.2021 בשאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק מכוח הוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.

17.    הגם שחלפו מספר חודשים ממועד העלאת טענת צד ג' ביום 20.04.2021 ועד לדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 14.09.2021, שצד ג' לא הניח בתיק את אותו שטר המשכון הנטען.

18.    בנוסף לטענת ב"כ צד ג' שלעיל, אותה נדרש היה לברר בטרם מתן הכרעה לגופו של עניין בחיובו של צד ג' בחוב הפסוק מכוח הוראות סעיף 48 לחוק, קם הכרח לבצע בדיקה אף ביחס לטענות חדשות אשר הובאו בפני המותב על ידי צד ג', בחקירתו מיום 14.09.2021:

צד ג' טען בחקירתו כי ישנם תיקי הוצל"פ נוספים אשר נפתחו כנגדו, כאשר באחד מהם אף מונה כונס נכסים.

19.    בנסיבות הללו, נדרש היה לבצע ברור בתיקים אלה ולבחון האם ניתנו לכונס הנכסים הוראות שונות ביחס לדמי השכירות מושא המחלוקת בתיק דנא, האם הוטלו עיקולים על דמי השכירות בתיקים אלה וכמובן מהו תוכנו של אותו שטר משכון אשר נטען ע"י ב"כ צד ג', ככל שאכן קיים.

20.    כפועל יוצא, צד ג' התבקש בתום הדיון מיום 14.09.2021 להגיש הבהרות ומסמכים כדלקמן:

20.1        צד ג' נדרש להבהיר האם במסגרת השעבוד הנטען בדיון מיום 20/04/2021 ישנו שטר משכון אשר מכוחו נרשם אותו משכון וככל שכן יציגו לתיק.

20.2        צד ג' נדרש להמציא עותק מהסכם השכירות אשר נחתם בינו לבין החייב.

20.3        צד ג' נדרש להמציא עותק מהסכם ההלוואה שנחתם בינו לבין החייב.

20.4        צד ג' נדרש להמציא עותק מהתביעה אשר הוגשה כנגדו בבימ"ש ע"י חברת '---', בגין דמי הועד אותם לטענתו התחייב החייב לשלם במסגרת הסכם השכירות.

20.5        צד ג' נדרש להמציא עותק מהתביעות אשר הגיש לטענתו כנגד צדדי ג' בגין פעולות שבוצעו ע"י בתו של החייב לטענתו.

20.6        צד ג' נדרש להמציא העתקים של מלוא תלושי השכר אשר הונפקו לידי החייב לתקופה שלמן יום 08/09/2020 – מועד הטלת העיקול בתיק דנא, ואילך.

21.    במסגרת השלמת מסמכים אשר הוגשה מטעם צד ג' ביום 27.10.2021 (ראו הליך מס' 95), צירף ב"כ צד ג' את כלל המסמכים שלהלן:

v  נספח 1- נסח בטוחות מאת רשות התאגידים ובו פירוט של מלוא המשכונות אשר נרשמו על נכסי החייב.

v  נספח 2- הסכם הלוואה אשר נחתם בין חברת --- בע"מ לחייב.

v  נספח 3- אישור רישום משכון של הנושה חברת --- בע"מ על נכסי החייב ובהן החנות מושא המחלוקת.

v  נספח 4- בקשת הביצוע אשר הוגשה בתיק הוצל"פ מס' 502236-12-16.

v  נספח 5- הסכם שכירות מיום 01.10.2017 אשר נחתם בין החייב לצד ג' לתקופה של 12 חודשים (הסכם זה אינו רלוונטי הואיל ואינו כולל את חנות מס' 269).

v  נספח 6- הסכם הלוואה מיום 04.07.2019 אשר נחתם בין החייב לצד ג'.

v  נספח 7- תביעה על סכום קצוב, אשר הוגשה ע"י חברת "---" כנגד צד ג' בתיק הוצל"פ מס': 504354-11-20, לרבות התנגדות שהוגשה מטעם צד ג'.

v  נספח 8- פסק דין אשר ניתן על ידי כבוד בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, תיק ת"ק [הושמט] ביום 29.02.2020.

v  נספח 9- תלושי שכרו של החייב מהעסקתו אצל צד ג', לחודשים 03/2021 עד 07/2021.

22.    עיון באישור משכון בו הנושה הינו בנק לאומי והחייב הינו מר ----; בשטר משכון זה, אמנם נרשם כי הוא כולל "דמי שכירות", אלא ששטר משכון זה אינו תקף ואף סולק לאור מכירת החנות מושא העיקול בתיק דנא, לחברת ---- בע"מ- ראו ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 502236-12-16.

23.    לעומת זאת, בשטר המשכון, אשר נרשם לטובת חברת ---- בע"מ, כאשר החייב הינו מר ----, לא נרשם כי השעבוד כולל בתוכו גם את דמי השכירות של החנות/הנכס, מושא המחלוקת.

24.    למען הסר ספק, יודגש בזאת כי הגם שבהסכם ההלוואה (נספח 2), תחת סעיף 12 להסכם, נרשם כי במקרה של הפרה יועברו למלווה (---- בע"מ) דמי השכירות של הנכס/החנות, הרי שכל עוד לא נרשם בעת רישום המשכון "דמי שכירות", האמור במשכון הוא אשר יש ללכת על פיו (נספח 3).

25.    ממילא, וכפי שעלה בחקירת צד ג' מיום 20.04.2021, צד ג' הודה בחקירתו כי הסכם השכירות של הנכס/החנות נעשה אל מול החייב בלבד, דמי השכירות היו צריכים להיות משולמים לחייב וכי צד ג' ביצע קיזוזים של רכיבים שונים כנגד דמי השכירות, אשר היו צריכים להשתלם לדבריו לחייב בלבד. 

26.    בנסיבות הללו, לאור האמור לעיל, נקבע בהחלטה מיום 27.10.2021 כי אין כל מקום להמשיך ולברר את טענות צד ג', כפי שהועלו בדיון מיום 14.09.2021, לפיהן ישנם תיקי הוצל"פ נוספים אשר נפתחו כנגד החייב, כאשר באחד מהם אף מונה כונס נכסים.

שכן, אף אם נכסי החייב נמכרו לחברת ---- ע"מ, כל עוד צד ג' הודה בחקירתו שהתקשר בהסכם שכירות אל מול החייב, ראה והבין כי הוא חב בדמי שכירות לחייב, וקיזז סכומים שונים כנגד דמי השכירות, במערכת היחסים שבינו לבין החייב, סוגיית הבעלות, אינה רלוונטית כלל לצורך הכרעה בשאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק.

27. ביום 06.02.2022 צירף צד ג' העתק מהסכם שכירות בלתי מוגנת, עליו חתומים החייב וצד ג', להשכרת חנות מס' --- המצויה ברח' --- (---), קומה-- בשטח 12 מ"ר, לתקופה של 24 חודשים למן יום 01.10.2019 ועד ליום 31.10.2021 (להלן: "הסכם השכירות").

28. בנסיבות הללו, הרי שמכוח הסכם השכירות, לרבות עדותו של צד ג' כפי שתובא להלן בהרחבה, בשלה העת להכריע בשאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק והצדדים נדרשו בהחלטה מיום 08.02.2022 להגיש סיכומים מטעמם.

29. ביום 14.02.2022 הוגשו סיכומי הזוכה; ביום 07.03.2022 הוגשו סיכומי צד ג'.

30. יצוין בעניין זה כי ביום 02.03.2022 ועוד קודם להגשת סיכומי צד ג', עתר זה בבקשה דחופה לעיכוב הליכים בתיק נוכח פנייתו לבית המשפט בתביעה לקבלת סעד הצהרתי, ביחס לשאלה למי מבין הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל השונים, המתנהלים כנגד החייב מר -----, הזכות לקבלת הכספים המוחזקים אצל צד ג' כדמי שכירות.

31. בהחלטה מאותו היום התבקשה תגובת הזוכה הן ביחס לעיכוב מתן החלטה בשאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק, והן ביחס לעיכוב ביצוע ההחלטה שתינתן, ככל שייקבע כי יש לחייב צד ג' בחוב הפסוק.

32. בהחלטה מיום 07.03.2022 נדחתה בקשת צד ג' לעיכוב הליכים:

בנסיבות בהן עלה מחקירת צד ג' כי החייב הועסק אצלו, הרי ששאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק אינה מתמצית בדיון ביחס לדמי השכירות אותם היה אמור החייב לקבל לידיו מאת צד ג' מכוח הסכם השכירות (או אז עולה השאלה מי זכאי לקבל את דמי השכירות נוכח העברת הבעלות בחנות לחברת ---- בתקופה הרלוונטית להטלת העיקול) כי אם עוסקת גם בשאלת שכרו של החייב, אשר התקבל מאת צד ג', ואשר אותם צד ג' לא העביר לתיק דנא בהתאם לצו העיקול.

כפועל יוצא, הרי שבכל הנוגע לשאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק, כאשר עובדתית הועסק החייב אצל צד ג' אך זה האחרון לא פעל בהתאם לצו העיקול ולא העביר שכרו לתיק,  אין עוד כל רלוונטיות לטענת צד ג' לפיה בנסיבות בהן הוא עלול להיות מחויב בחיובים כפולים ביחס לדמי שכירות כלפי נושים שונים בתיקי ההוצל"פ המתנהלים כנגד החייב, יש לעכב ההליכים עד להכרעת בית המשפט בתביעתו לפסק דין הצהרתי.

שהרי, נוכח העסקתו של החייב אצל צד ג', אין כל מניעה ליתן הכרעה בשאלת חיובו של צד ג' בחוב הפסוק, הן ביחס לחובת צד ג' להעביר את שכרו של החייב לתיק והן ביחס לחובתו להעביר את דמי השכירות לתיק (מכוח הסכם השכירות), וככל שייקבע חיוב שכזה, הרי שבשאלה איזה סכום יש לזקוף מתוך החיוב לטובת דמי שכירות והאם כל צד אחר זכאי לקבל דמי השכירות, יכריע כבוד בית המשפט לאור התביעה אשר הוגשה מטעם צד ג'.

ומכאן ההחלטה דנא:

דיון והכרעה:

33. עסקינן בבקשה לחיוב צד ג' בחוב הפסוק, אשר הבסיס המשפטי לה, הוא במסגרת  הוראות סעיפים 47-48 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967.

34. בהתאם להוראות סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל, כאשר צד שלישי מודיע כי קיבל צו עיקול ומאשר שמוחזק בידיו נכס השייך לחייב ושחל עליו צו העיקול, עליו למסור את הנכס המעוקל למנהל לשכת ההוצאה לפועל, בהתאם להוראות צו העיקול.

35. בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק, צד שלישי עשוי להיות מחויב בחוב הפסוק אם עשה אחד מאלה, ללא "הצדק סביר": לא מסר את הנכס המעוקל בניגוד להוראות שקיבל מרשם ההוצל"פ לפי סעיף 47 לחוק, הוציא מידו נכס של החייב או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי.

36. על פי ההלכה, בשלב הראשון של הדיון לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, שומה על המבקש לשכנע, כי קיימים "נכסים מעוקלים", שלא הועברו על ידי הצד השלישי למוציא לפועל, בניגוד לחובתו לפי סעיף 47 לחוק. רק אם עלה בידי המבקש לעשות כן, עובר הנטל אל הצד השלישי להראות, כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולתו:

"...אין החובה המותנית הנזכרת בסעיף 48(א) מתעוררת אלא לאחר שהנושה הוכיח, בין על דרך חקירה ובין על דרך של הבאת ראיות, שבידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול או שהיו מצויים בידיו"

[ראו רע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברת חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ, (פורסם בנבו) בפסקה 5; וראו גם רע"א 4083/00 קוטב חברה לסחר ושירותים בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (ביום 26.03.2001)]

37.    קרי, רק לאחר שהזוכה מראה כי צד ג' לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ, ולא העבירם למנהל לשכת ההוצאה לפועל - עובר לצד ג' נטל הוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס למנהל לשכת ההוצאה לפועל (ראו למשל: ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך (פורסם בנבו) (ביום 23.08.1989)).

38.    סעיף 1 לחוק  ההוצל"פ מגדיר "נכס" ככל זכות קיימת לרבות זכות עתידית לקבלת כספים.

39.    על פי ההלכה הפסוקה, נטל השכנוע בחיוב צד ג' מוטל על כתפי המבקש, ובעניינו הזוכה, ולאחר שהובאו ראיות "חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, לפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת".

[ראו ע"א 533/87 לעיל]

40. בנוסף, ניתן לחייב צד שלישי רק בסכום כסף אשר הוכח באופן פוזיטיבי, שהוא מחזיקו בידו עבור החייב בתקופת העיקול (לעניין זה ראו: רע"א 4083/00 קוטב חברה לסחר ושירותים בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (ביום 26.03.2001)]; רע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ (פורסם בנבו) (ביום 25.07.1994); ע"א 9293/06 (מחוזי י-ם) רם-שן שירותים והשקעות בע"מ נ' בנק מסד בע"מ (פורסם בנבו) (ביום 24.12.2006)).

41.    לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה האם עמד הזוכה בנטל הראיה להוכיח שהחייב זכאי לקבלת כספים מצד ג' במועד הטלת צו העיקול?

ומן הכלל אל הפרט:

42.    לית מאן דפליג כי החייב וצד ג' חתמו ביום 01.10.2019 על הסכם שכירות בלתי מוגנת (במסגרתו הוצהר ונרשם כי החייב הינו הבעלים של חנות מס' 269) לתקופה שלמן יום 01.10.2019 ועד ליום 31.10.2021, כאשר צו העיקול נמסר לידי צד ג' ביום 14.10.2020.

43.    צד ג' הודה בחקירתו כי שכר הנכס מאת החייב ואף שימש כמעסיק שלו- ראו עמ' 4 שורות 12-13 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021.

44.    במסגרת סעיף 10 להסכם השכירות הוסכם ביחס לגובה דמי השכירות, כהאי לישנא:

"א. דמי השכירות יהיו בשיעור השווה ל- 1785 ₪ (ובמילים: אלף שבע מאות שמונים וחמישה ₪) בתוספת מע"מ לכל חודש שכירות, וישולמו לכל חודש מראש."

45.    צד ג' הודה בחקירתו כי הצדדים פעלו בהתאם לאמור בהסכם השכירות- ראו עדות צד ג' בעמ' 6 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021.

46.    אלא שבחקירתו, טען צד ג' כי החייב והוא הגיעו להסכמות (לאור נזקים כספיים שנגרמו לזה הראשון לטענתו בזמן שהותו של החייב בבית הסוהר), כי צד ג' יהא פטור מתשלום דמי השכירות;  להלן עדות צד ג' כפי שנרשמה בעמ' 3 שורות 28-34 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021:

"אני רוצה להסביר את ההיסטוריה שלי ושל החייב, שבוע לפני שהוא נכנס לכלא הוא עדכן אותי והשאיר את העסק בידי ביתו שהיא מכורה לסמים, אני לא ידעתי שהיא מכורה והיא עשתה נזק שהראיתי לב"כ הזוכה, כמה כספים העברתי מהחשבון האישי שלי לחשבון של העסק שלי מבחינת שיקים. וכמה נזק לציוד, היא מכרה בשחור. אני לא יודע כמה הנזק.

מר -----, החייב כשיצא מהכלא לקח על עצמו את כל האחריות הזו והגענו לפשרה שאני לא משלם לו שכירות וחלק מהשכר שלו הולך אלי. שכר שהוא עובד בחנות. הוא עובד שכיר שלי.

בשנת 2017 עבדנו ביחד, הוא עכשיו שם להחזיר לי את החוב ונגמר הסיפור.

[הדגשה לא במקור- ע.ג.א].

47.    צד ג' העיד כי הוציא לחייב תלושי שכר, אם כי לא באופן רציף, וכי החייב קיבל ממנו שכר חלקי:

"ש. האם אתה מוציא תלושי שכר לחייב?

ת. כן, מלפני שהוא נכנס לכלא. היה לו בלגן שלם לפני הגירושין. בשלושה חודשים האחרונים אני מוציא תלושי שכר לפני כן היה קורונה והיה לנו בלגן בגלל הקורונה וגם בגלל הגירושין שלו.

ש"ת בקורונה היו סגרים, החנות לא עבדה כראוי, הוא עבד וחזר לא הייתה עבודה. כל עוד אני והוא משלמים הסדרים אני רוצה לקחת את ה-60 אלף ₪ שלי ומבחינתי זה נגמר. אין לי בעיה שייקחו את החנות, אני רק רוצה את ה-27 אלף ₪ שנשארו לי.

ש"ת התחלנו להחזיר חובות הוא כל פעם מקבל קצת לא הרבה.

ש"ת אני רוצה לקבל את ה-27 אלף ₪ מצד ג'.

[הדגשה לא במקור- ע.ג.א]

[ראו עמ' 4 שורות 2-9 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021]

48.    צד ג' הודה בחקירתו כי היה עליו לשלם לידי החייב את דמי השכירות, ואולם בשל כספים שהחייב חב לו בגין נזקים כספיים שנגרמו לצד ג' ובגין הלוואה שהעמיד לחייב (נספח 6 בסעיף 21 לעיל), הוחלט כי צד ג' יקזז משכרו של החייב את דמי השכירות:

וכך השיב צד ג' לשאלת המותב המטפל מהלך הדיון מיום 20.04.2021:

ת.  אני משלם לו מכוח חוזה שכירות, אלא שבגין נזקים שנגרמו וכספים שהוא חייב לי הסכמנו לערוך קיזוז של דמי השכירות בהם אני חב כלפיו אל מול שווי הנזקים שנגרמו לי בסך של 60 אלף ₪ אבל זה הרבה יותר, זה מה שהצלחתי להוציא ממנו..."

[הדגשה לא במקור- ע.ג.א]

                [ראו עמ' 4 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021]

49.    תחילה, כאשר נשאל צד ג' בחקירתו מה היה גובה שכרו של החייב, השיב כי מדובר בשכר חודשי בסך של כ- 4,500 ₪ לחודש- ראו עדות צד ג' בעמ' 6 שורות 8-10 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021.

50.    ואולם, כאשר נשאל צד ג' פעם נוספת מה גובה הכספים שהועברו לידי החייב, השיב כי נהג לקזז סך של 5,000 ₪ מתוך שכרו של החייב ולהעביר לידי החייב סך של 1,800 ₪- קרי לחייב שכר חודשי של 6,800 ₪ לחודש.

[ראו עדות צד ג' בעמ' 7 שורות 3-6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021]

51.    כאשר התבקש צד ג' לבאר הסתירה אשר עלתה מעדותו ביחס לגובה שכרו של החייב, השיב כי נהג לקזז מתוך שכרו של החייב סך של 3,000 ₪ עבור החזר חוב וסך של 1,700 ₪ כנגד דמי השכירות ומכאן שמגיעים לסך של כ- 5,000 ₪.

[ראו עדות צד ג' בעמ' 7 שורות 8-15 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021]

52.    ואולם, בנוסף לסכומי הקיזוז שפירט צד ג' לעיל, בסך של 4,700 ₪, שוב העיד צד ג' כי הועברו לידי החייב סכומי כסף מידי חודש בסך של 1,487 ₪.

[ראו עדות צד ג' בעמ' 7 שורות 24-25 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021]

53.    רוצה לומר, לאורך עדותו של צד ג' טען זה לשלושה רכיבים שונים:

האחד- צד ג' טען כי הוא מקזז משכרו של החייב סך של 3,000 ₪ עבור החזר חוב אישי.

השני- צד ג' טען כן מקזז סכום נוסף של 1,700 ₪ עבור דמי השכירות אותם היה צריך לשלם לידי החייב.

השלישי- צד ג' טען כי הוא מעביר לידי החייב שכר חודשי בסך של כ- 1,487 ₪.

54.    במסגרת חקירת צד ג' מיום 14.09.2021 הודה זה כי ביצע קיזוז ישיר של חובו של החייב כלפיו, מתוך שכרו של חייב וכי ביצע קיזוז של דמי השכירות מתוך שכרו של החייב עד לחודש 08/2021 כולל, אז יצא מהחנות ששכר מאת החייב:

"עד לחודש אוג' כולל שילמתי, כלומר זה התקזז"

                [ראו עדות צד ג' בעמ' 2 שורה 10, עמ' 3 שורות 2-3 לפרו' מיום 14.09.2021]

55.    בעניין זה יצוין כי צד ג' העיד בחקירתו מיום 14.09.2021 כי בחר על דעת עצמו לקזז שכירות נמוכה יותר מהסכום שנקבע בהסכם השכירות ואולם אין רלוונטיות לטענה זו הואיל וממילא לא עמדה לצד ג' הזכות לזקוף כל סכום מתוך שכרו של החייב, לטובת חוב אישי נטען.

55.1     תקנת הציבור מחייבת העדפת פירעון חובות פסוקים, על פני פירעון חובות כלפי נושים שלא נקטו הליכי משפט והוצאה לפועל. אם נגרוס אחרת, תהא משמעות פסק דין פטור למעשה מפירעון החוב הפסוק, וההוצאה לפועל תיהפך ממערכת לביצוע פסקי דין ואכיפת חיובים לעיר מקלט מפני פירעון חובות פסוקים.

55.2     יש לתת עדיפות מובהקת לחובות הפסוקים וליתן קדימה לחובות בהוצאה לפועל, דבר העומד בתכלית בבסיס חוק ההוצאה לפועל ועם עקרון שלטון החוק.

השוו: בר"ע (מחוזי י-ם) 523/08 גיגי נ' בנק דיסקונט (פורסם באתר בתי המשפט [פורסם בנבו]); בר"ע   (מחוזי י-ם) 3045/01 בנק דיסקונט נ' איריס פדרו [פורסם בנבו] (פורסם בתקדין) וכן רע"צ (שלום ת"א) 35723-04-12, לוסב נ' שטורך (פורסם בנבו), רע"צ (שלום ת"א) 20592-05-12, פנחס נ' יוסף (פורסם בנבו).

כן ראו, החלטת כבוד השופט משה סובל ברע"צ (שלום ת"א) 20240-06-13, הדר נ' בנק מזרחי בע"מ (פורסם בנבו) (ביום 10.7.13) שם נקבע, כי "אין להתחשב בסכומים שמשלמת המבקשת לנושים מחוץ לתיק ההוצל"פ, שכן בכך משום העדפת נושים אסורה".

56.    לאור כל האמור לעיל, סבורני כי הזוכה עמד בנטל ההוכחה אשר הוטל עליו, והוכיח כי במועד הטלת העיקול החזיק צד ג' בכספים השייכים לחייב, שלא הועברו לתיק זה:

עיון בתלושי שכרו של החייב (נספח 9 בסעיף 21 לעיל) מעלה כי החייב השתכר אצל צד ג' סך של 4,487 ₪, מתוכם קיזז צד ג' סך של 3,000 ₪ עבור "החזר הלוואה" כמפורט בתלוש השכר ואילו היתרה בסך של 1,487 ₪ שולמה לידי החייב. לסכומים אלה יש להוסיף ה'פטור' המוסכם מתשלום דמי שכירות, בסך של 1,785 ₪ + מע"מ (2,088.45 ₪) בהתאם להסכם השכירות, כאמור בעדות צד ג' בחקירותיו.

57.    הווה אומר, בהתאם לעדות צד ג' לפיה החייב הועסק אצלו ובוצע קיזוז של דמי השכירות עד לחודש אוגוסט (כולל) 2021- היה זכאי החייב לקבלת שכר עבודה ודמי שכירות, מצד ג', בגובה של 6,575.45 ₪ לחודש (4,487 ₪ + 2,088.45 ₪) החל מיום 01.01.2019 (מועד תחילת השכירות) ועד ליום 31.08.2021.

58.    מכאן שאין חולק כי צד ג', שוכר החנות ומעסיקו של החייב, לא פעל על פי צו העיקול ולא העביר את שכרו של החייב על פי תלוש השכר וכן את דמי השכירות לתיק, בסך כולל של 6,575.45 ₪ לחודש.

59.    משהוכח דבר קיומו של נכס בר עיקול, אשר הוצא מתחת ידיו של צד ג', ביודעו כי הוטל צו עיקול, עובר הנטל לפתחו של צד ג' להביא ראיות ולהוכיח הצדק סביר שמנע ממנו העברת הכספים המעוקלים ללשכת ההוצאה לפועל.

יפים לעניין זה דבריו של ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, בעמ' 863-864:

"על התובע להביא ראיות המהוות בסיס לכאורה לחיובו של הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק. לאחר שהובאו הראיות, עובר על שכמו של הצד השלישי הנטל להביא ראיות לעניין קיומו של הצדק הסביר שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל אל מנהל הלשכה. החוק איננו מגדיר מהו "הצדק סביר", אך נראה כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו. החוק איננו מסתפק בקיומו של הצדק בלבד, אלא מוסיף לכך גם את הדרישה שההצדק יהיה סביר, ודרישה זו מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל מנהל הלשכה, כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי" (כב' השופט ס' ג'ובראן בעניין ע"א (חי') 2021/02 בנק אוצר החייל בע"מ נ' ש.ק. ארבל שיווק בע"מ, פ"מ תשס"ב(1), 255), ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מג(2) 870; ע"א 1796/90 פירר נ' מ"י, פ"ד מו(3) 874)".

60. בענייננו, צד ג' לא הביא כל הסבר למחדלו כי אם ההפך- צד ג' המשיך לטעון בחקירותיו כי החייב חב לו כספים ולא ברור לו מדוע היה צריך להעביר הכספים תיק ההוצל"פ בטרם סיים החייב לשלם לו את חובו האישי כלפיו.

[ראו עמ' 1 שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון מיום 14.09.2021]

61. טענתו היחידה של צד ג' בחקירותיו הייתה כי החייב חב לו כספים רבים, אלא שיש לדחות טענה זו שעה שעסקינן כאמור לעיל, בצו עיקול מכוח תיק הוצל"פ, אשר נפתח לביצוע פסק דין כספי, כאשר החוב הפסוק בתיק דנא גובר על חוב אישי, אשר אינו מעוגן בכל פסק דין או שטר חוב. 

62. על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן לקבל טענה מסוג זה של המעסיק, כי קיימת לו זכות קיזוז, כאשר אינו אוחז בפסק דין לטובתו בעניין ולא עיקל הכספים בכל הליך משפטי.

63.    כמו כן, אף טענת צד ג' לפיה חברת "----" לה חב החייב כ- 140,000 ₪ הטילה עיקול על דמי השכירות ומשכורתו של החייב אצל צד ג', וכי העיקול הוטל קודם לעיקול בתיק דנא, נדחית-

אם לא די בכך שצד ג' הפנה בעדותו לתיק הוצל"פ מס': 516836-07-16 אשר אינו רלוונטי להליך דנא,  הרי שאף עיון בתיק הוצל"פ מס': 504354-11-20 אשר צורף כנספח מס' 7 להשלמת מסמכים מטעם צד ג' (סעיף 21 לעיל), מעלה כי מדובר בתביעה לסכום קצוב שהוגשה כנגד צד ג', בה מעולם לא בוצעו כל עיקולי צד ג' נכון למועד מתן ההחלטה דנא וצד ג' הגיש התנגדות מטעמו. 

64.    בנוסף, טענת צד ג' כי מונה לחייב כונס נכסים בתיק הוצל"פ מס' 502236-12-16 אינה רלוונטית הואיל ובנסיבות בהן חתם צד ג' על חוזה שכירות אל מול החייב, וכן העסיק החייב, כאשר ביצע קיזוזים משכרו בניגוד לצו העיקול שנמסר לידיו, הרי שאין מניעה לדון בשאלת חיובו בחוב הפסוק, אף אם הבעלות על הנכס בתקופת השכירות הייתה בידי אחר ולא בידי החייב.

65.    לדברים אלה משנה תוקף, אל נוכח העובדה כי עיון בתלושי שכרו של החייב מעלה שלא ניתן בהם כל ביטוי לקיזוז דמי השכירות כי אם בוצע קיזוז בסך של 3,000 ₪ מכוח הסכם הלוואה (נספח 6) ואילו היתרה שולמה לידי החייב.

[ראו אף עדות צד ג' בעמ' 7, שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 20.04.2021]

66. לאור כל האמור לעיל, משנדחו כל טענות צד ג', בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 48 לחוק, אני מחייבת צד ג' בתשלום כספי החייב, שעוקלו אצלו, מאז מועד מסירת צו העיקול בידיו ביום 14.10.2020 ועד ליום 31.08.2021, בסך כולל של 69,572.5 ₪, אשר ישולמו לידי לזוכה בתוך 30 ימים, על פי הפירוט שלהלן:

שכר עבודה של החייב:

חודש 10/2020: 2,605.36 ₪= 18 ימים * 144.74 ₪ = 31 ימים / 4,487 ₪;

חודשים 11/2020 עד 08/2021: 44,870 ₪ = 10 חודשים * 4,487 ₪]

דמי שכירות:

[חודש 10/2020: 1,212.64 ₪ = 18 ימים * 67.36 ₪ = 31 ימים / 2,088.45 ₪;

חודשים 11/2020 עד 08/2021: 20,884.5 ₪ = 10 חודשים * 2,088.45 ₪]

67. כן אני מורה על חיובו של צד ג' בהוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ לטובת הזוכה, אשר ישולמו אף הן לידי הזוכה בתוך 30 ימים.