הטלת אחריות אישית על מנהל עבודה בתאונת עבודה של עובד

"העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח, והוא  נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד והאחראי במקום העבודה מטעמו חייבים להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על-מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבוקרו של יום כשגופו שלם יצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה. לפיכך על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה (ערעור אזרחי 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד).

שלב ראשון – האם קיימת למנהל העבודה "חובת זהירות מושגית" כלפי העובד שנפגע?

כידוע, מנהל עבודה הוא בדרך כלל עובד שמיומן מיתר העובדים בשטח ותפקידו הוא לפתור בעיות.

בהתאם לפסיקות בתי המשפט, מנהל העבודה נדרש לנקוט אמצעי זהירות "סבירים" כדי למנוע סכנות הצפויות לעובדיו, ובין היתר לדאוג כי העובדים ישתמשו באמצעי בטיחות (כגון משקפי מגן, חליפות מגן וכד'), לפקח כי כללי הבטיחות נשמרים ולתת לעובדים הוראות כיצד לבצע את העבודות המוטלות עליהם באופן בטיחותי.

נניח שיש למנהל העבודה חובת זהירות מושגית כלפי יתר העובדים בשטח. היקפה של חובת הזהירות משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו, ולכן ישנם מקרים בהם אם יוכיח מנהל העבודה שנקט בצעדים "סבירים" כדי למנוע תאונה היפותטית, ייתכן שלא תוטל עליו אחריות או שתוטל עליו אחריות מופחתת.

שלב שני – האם קיימת למנהל העבודה "חובת זהירות קונקרטית" כלפי העובד שנפגע? (האם מנהל עבודה סביר היה צריך לצפות את הנזק?)

בהתאם לאחד מפסקי הדין החשובים בדיני הנזיקין, ערעור אזרחי 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש נקבע:

"כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות – בנסיבותיו המיוחדות של המקרה – את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק."

חשוב לציין, חברות, מנהלים ובעלי עסקים שמקבלים ייעוץ משפטי מתאים, יכולים למנוע מראש תאונות, וככל שתאונה תתרחש, המעסיק, יוכל להוכיח כי נקט בפעולות שיסירו ממנו אחריות לתאונה או יפחיתו במידה ניכרת את היקף אחריותו.

מעסיקים שלא פועלים בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקות בתי המשפט ובהוראות חיקוק שונות – עלולים למצוא עצמם אחראים אישית לתאונה של עובד.

לכן, מומלץ לבעלי עסקים להתייעץ עם עורך דין, בכל שלב, כדי לשמור על סביבת עבודה בטוחה, עובדים בטוחים ולהימנע מהטלת אחריות אישית על המעסיק/ מנהל העבודה.

יצוין שעובד שקיבל הדרכה מתאימה ממעסיקו או מהממונה עליו, יכול שבית המשפט יטיל על אותו עובד שנפצע "אשם תורם" - שיפחית במידה רבה את האחריות של מעסיקו לנזק של אותו עובד.

לסיכום, קראו את הציטוט הבא שמסכם את המאמר הקצר שזה עתה קראתם:

"אכן, הכלל, ככל שהוא נוגע לתאונת עבודה שבה נפגע עובד, הינו כי יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד באשר לרשלנות שגרמה לתאונה או תרמה לה. כלל זה יסודו בשוני במעמדם של העובד והמעביד, כאשר זה האחרון הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, ועל-כן רמת הזהירות הנדרשת ממנו גבוהה מזו הנדרשת מהעובד. עם זאת "...יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את מידת האחריות לתאונה הספציפית" (ערעור אזרחי 110/80 גבאי נ' וליס).

ייתכן שהתשובה היא חיובית והאורגן לא יישא באחריות נזיקית, אך יש לבחון את פרטי המקרה על פי הפסיקה:

 "עצם העובדה שאדם פועל בכובעו כאורגן, נושא משרה או עובד של החברה אינה מקנה לו חסינות מפני חבות בנזיקין, ככל שמעשיו או מחדליו ממלאים אחר יסודותיה של עוולה נזיקית, אפילו אם הוא מבצע את העוולה לא למען עצמו אלא למען החברה. עם זאת, הודגש כי אורגן לא יישא באחריות אישית מכוח דיני הנזיקין בגין פעולות שבוצעו על ידי החברה, אם לא הייתה לו מעורבות כלשהי בהם, אלא רק בגין פעולותיו שלו [ראו למשל: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981) (הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בעוולה של רשלנות).

ובענין של הפרת החברה חיוב חוזי נקבע:

"את השימוש בהטלת חיוב חוזי על אורגנים או נושאי משרה בחברה בגין הפרת חוזה של החברה עצמה, יש לשמור למקרים חריגים ותוך הקפדה על העיקרון לפיו ככלל אין אורגן או נושא משרה בחברה נושא באחריות אישית בגין הפרת חוזה בין מאן דהו לבין החברה, כאשר האורגן או נושא המשרה אינו צד להתקשרות" (ר' ע.א. 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, ס"ד (1) 398 (1.8.10), פורסם בנבו).