הליך שמתנהל לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוא הליך שמתאים להתחייבויות "פשוטות", כלומר, הליכים קצרים וברורים ולא מתאים להליך המצריך בירור עובדתי מורכב ואכיפת חיובים שמצריכים פרשנות.

דוגמה לשימוש בפקודת ביזיון בית המשפט בהליך פשיטת רגל:

בערעור אזרחי מספר 3967/13 דן כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי –לבית המשפט יש סמכות לתת צו מאסר כנגד חייב שלא ממלא את חיובי ההליך, כמו: אי תשלום צו התשלומים.

מדובר בסנקציה חריפה אך ניתן לעשות בה שימוש אם מדובר כ"מוצא אחרון".

צו המאסר לא נועד להעניש את החייב אלא לכפות עליו לציית להחלטת בית המשפט.

במקרה של כוכבי, החייב לא ציית להחלטות בית המשפט ולכן, בית המשפט העליון נתן לחייב ארכה נוספת של 30 יום לשלם את החוב שהצטבר, ואם לא יעשה זאת – ייאסר.

כידוע, כשחייב/ יחיד נמצא בהליך של פשיטת רגל/ חדלות פירעון, רוב ההליכים כנגדו מעוכבים והנושים לא יכולים לפעול לגביית החוב במסגרת ההוצאה לפועל.

לכן, ולאור עיכוב ההליכים כנגד החייב, אם החייב לא משתף פעולה, במקרים מתאימים, צו מאסר עשוי להיות הפתרון הטוב ביותר שעומד לרשות הנושים כדי לגרום לחייב לקיים צו שיפוטי.

בפסיקה נקבע שלפני שיינתן צו המאסר וביצועו, בית המשפט יידרש לנקוט משנה זהירות ולבחון: האם החייב מסוגל לקיים את הצו ואף על פי כן נמנע מלקיימו בכוונה תחילה? האם יש דרך אחרת לגרום לחייב לקיים את הצו? כמה זמן יש לתת לחייב כדי לנצל את ההזדמנות ולקיים את הצו לפני מאסרו? מהי תקופת המאסר המידתית בהתחשב בנסיבות? ולבסוף, בית המשפט יבחן האם יש להשאיר את החייב במאסר לאחר התקופה שקבע.

לסיכום, הליך מכח פקודת ביזיון בית המשפט מתאים גם להליכים אזרחיים שהם לא הליך פשיטת רגל. יש לבחון מהו ההליך המתאים ביותר כדי להשיג את המטרה המבוקשת ולבחון מה המורכבות של ההחלטה/ פסק הדין אותה מבקשים לממש.

אולי יעניין אותך: